לפני כמאה שנה ביקר בארץ הברון רוטשילד הידוע כנדיב הידוע. הביקור תועד בפרוטוקול של ועד הישוב בזכרון יעקב. מנוסח הדברים ניתן להבין את יחסו האמביוולנטי של הברון לאנשי העליה הראשונה. מצד אחד דאג למימון ומאידך לחץ , באמצעות פקידיו , לבצע את הפעולות כפי שהוא רואה לנכון לבצעם.
להלן הכתבה כפי שפורסמה בעיתון הארץ ב9.2.14
ב–22 בפברואר 1914, בשבע בבוקר, התאספו כל צעירי המושבה זכרון יעקב. רכובים על סוסיהם, לבושים "תלבושות מיוחדות", הם ירדו מן ההר ורכבו אל הכפר טנטורה ששכן לחופי הים התיכון, כחמישה קילומטרים מצפון־מערב למושבה. הצעירים רכבו לשם כדי לקבל את פניו של אורח מכובד: הברון רוטשילד, הנדבן הציוני הנודע, שהעניק חסות למושבה ופיתח אותה.
השבוע, מאה שנים אחר כך, נפתח אחד מארונות המתכת שבארכיון ההיסטורי של זכרון יעקב. תלמה בחור, מנהלת הארכיון, שלפה מתוכו ספר גדול ועב כרס - אחד מעשרת הספרים שבהם שמורים הפרוטוקולים של ועד המושבה. היא דפדפה בו ועצרה בעמוד 360. "הוחלט לרשום בספר הפרטקלים לזכרון פרטי הביקור הרביעי של הנדיב בנימן בן יעקב דע ראטהשילד בזכרון־יעקב", נכתב שם.
ספר המושבה תיעד את הביקור הרביעי מבין חמישה שערך רוטשילד בארץ ישראל. הנדיב הגדול הגיע באנייה לחופי טנטורה, ומשם הוסע בעגלה במעלה ההר. שעה וחצי נמשך המסע, שהיום, במכונית, אורך דקות ספורות. בשעה 11 נכנס הנדיב הידוע בשערי המושבה, מלווה בשני אדונים וברופאו הפרטי.
רוטשילד והפמליה במשרדי פיק"א בזכרון יעקב. צילום: הארכיון ההיסטורי
“תלמידי ביה"ס, בפקודת מוריהם, הסתדרו בשתי שורות על יד שער הכבוד אצל היקב, שם חיכתה חבורת זקני האיכרים לקבל את פני הנדיב. משער הכבוד פנימה התאסף הקהל ויעמוד משני עברי הדרך", נכתב בפרוטוקול.
תלמיד ותלמידה ניגשו אל רוטשילד והגישו לו זר פרחים. בהמשך הוא נשא דברים. "הינני שמח על בואי הפעם לזכרון יעקב. אז, כשבאתי אליכם לפני חמש עשרה שנה, לא עבדתם הרבה, ואולם מאז ועד עתה התקדמתם הרבה בעבודתכם, אתם ובניכם, ומזה יש לי קורת־רוח הרבה", אמר. הברון דיבר בצרפתית ודבריו תורגמו לעברית. "אל תעזבו את הנטיעות. עבדו הלאה בהתקדמות והתפתחות בכוחות עצמכם. אל תבטחו בנדיבים, ואז ייטיב לכם", הוסיף.
אחרי נאומו הלך הנדיב אל החלק הוותיק של זכרון יעקב והשקיף משם על המושבות הקרובות, מאיר שפיה ובת שלמה. משם שם פעמיו לבית הכנסת בלוויית רופא המושבה, ד"ר הלל יפה. "לפני פתח בית הכנסת עמדו בשתי שורות כעשרים מזקני ונכבדי המושבה, והם קידמו את פניו בברוך הבא ובנתינת שלום", נכתב ביומון "מוריה".
"הבריאות היא דבר גדול ליישוב ארץ הקודש. אם תהיו בריאים תוכלו לעבוד בחריצות, ולהתפרנס מהעבודה, ולהישאר בארץ. תמיד תראו לשכלל, לפתח וללמוד את אופני העבודה באופן היותר חדש, ולא לעמוד על מקום אחד”, אמר רוטשילד לבני המושבה.
כריכת ספר הפרוטוקולים של זכרון יעקב.
הוא הפציר בהם לכבד את זכרו של אביו, יעקב, שעל שמו נקראה המושבה. "נתתי את שם אבי על המושבה הזאת, הנני מקוה כי תכבדו את השם הזה, ותהיו ראויים אליו", אמר. "כן הנני מזכיר לכם שתשמרו את עיקרי הדת שלנו שהיא טובה ויפה, ומוסרי היהדות, ואת השפה שלנו. היו בנים נאמנים לדתנו ולארצנו כדי שתהיו ראויים וכדאים לשבת בארץ האבות".
תיעוד פגישותיו של הברון עם שכניה הערבים של זכרון יעקב הושמט מן הפרוטוקול, אבל העיתון "מוריה" דיווח עליהן כמה ימים לאחר מכן. "בהגיעם להכפרים 'טנטורה' ו'פרדיס' קיבלו פניו שייכי הערבים וזקניהם, והברון הסביר להם פנים", נכתב.
הפרוטוקול מציין שרוטשילד ביקש מבני המושבה ש"יחיו בשלום עם שכניהם". בכתבה ב"מוריה" הובאו דבריו בעניין זה בפירוט רב יותר: "כן הזהירם שיהיו ביחוסים טובים עם שכנינו הערבים אשר 'אנחנו והם בני אברהם אבינו'. שיראו תמיד כי 'קרובינו' הערבים יהיו על צדנו ולא לנגדנו, ולהיזהר שלא לעורר עלינו שאלות מאת הערבים".
הארכיון שבו נשמר הפרוטוקול שוכן ברחוב "הנדיב", הקרוי על שמו של רוטשילד. בארונותיו שמורים כל ספרי הפרוטוקולים של ועד המושבה מ–1902 עד היום. “הם היו מתכנסים לישיבות יום־יומיות ולפעמים גם שלוש פעמים ביום, כולל במוצאי שבת", אמרה בחור.
“הם נורא אהבו לכתוב, באריכות ובפירוט. זאת היתה תקופה גרפומנית", הוסיפה אביטל אפרת, מנהלת מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב. “אני חושבת שהם פשוט מאוד אהבו לדבר", ענתה לה בחור. רוב הפרוטוקולים כתובים ביידיש, אבל ביקורו של הברון תועד בעברית.
בסיכום הפרוטוקול נכתב כי הוחלט למנות "קומיסיה בשביל סידור החצרות", בהתאם לבקשתו של רוטשילד. "כדי לכבד את דברי הנדיב, באופן שיביא תועלת להמושבה, יקבע הוועד קומיסיה שתשתדל לגדור את המגרשים מסביב לחצרות, למען יוכלו לזרוע שם ירקות ולנטוע עצי פרי", נכתב בפרוטוקול.
הביקור בזכרון יעקב היה חלק ממסע שערך הברון ברחבי הארץ, שבו הגיע גם לתל אביב, יפו, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקוה, נס ציונה, רחובות, עקרון וחיפה. "כברק, כמטאור, עבר הפעם הבארון אדמונד רוטשילד את הארץ", נכתב בעיתון "הזמן" אחרי ביקורו.
בסיוריו בארץ ישראל התלוותה אליו הברונית. בניגוד לביקוריו הקודמים, הפעם לא הגישו לו בקשות לעזרה, אלא העניקו לו כתבי הוקרה. "הנטע אשר נטעת על אדמת קדשנו שרש בארץ, אף עשה פרי וכל רוח לא יסערנו", אמרו לו בני זכרון יעקב. "הנה הדור הצעיר העומד הכן למלא את שורותינו, קשור הוא אל אדמת מטעו בקשר אשר לא ינתק, ובלב מלא אהבה לארצם ולעמם ממשיכים בנינו את עבודת התחייה, אשר החילונו בה בעזרתך. הבנין אשר בנית לעמך בארצו עומד על יסוד נאמן ולדורי דורות יספר את פועלך הגדול אשר פעלת לתחיית ישראל בציון".
העיתון “הצפירה” נדרש לביקור ב–27 בפברואר, חמישה ימים לאחר שהברון הגיע לזכרון יעקב. "ארץ ישראל יודעת את אבי הישוב החדש, היא יודעת את לבו ונפשו הנתונים אליה, היא מכירה את החובב ציון היותר גדול בלבו ובמעשיו אשר בדורנו. ואהבה עמוקה נטועה בלב העם בארץ ישראל, בלי הבדל דעה או מפלגה, לאדם הגדול הזה!... רוחו של הברון, כפי שמבטיחים מקורביו, טוב עליו, והוא שמח לראות את הארץ האהובה לו ואת העם האהוב לו בפריחתם".
לאחר הביקור בארץ אמר רוטשילד: "הציונים לא היו יכולים לעשות מה שעשו בלי עזרתי... אך נוכחתי לדעת כי הרעיון הציוני פעל ברוחו בארץ ישראל אולי יותר מכספי". כמה חודשים אחר כך פרצה מלחמת העולם הראשונה. רוטשילד המשיך להעניק למושבות תמיכה כספית ופוליטית.
ביקורו האחרון בארץ ישראל היה ב–1925, כשהתקרב לשנה ה–80 לחייו. תשע שנים אחר כך, ב–1934, הוא מת. 20 שנה נוספות חלפו עד שעצמותיו ועצמות אשתו הועלו מפאריס ונטמנו ברמת הנדיב, שליד זכרון יעקב.
