http://www.lodz-israel.co.il/shayish/shayish.html
מרות שגטו ורשה כבר היה מגודר הצלחנו לצאת משם – לצאת לדרך ללודז'.
הדרך ללודז' היתה הרבה יותר קשה מאשר הדרך מלודז' לורשה. הסיבות הן היו רבות. מכיון שעבור היהודים הדרך כבר לא היתה חופשית. הצלחנו איכשהו להיכנס לתוך לודז' למקום שהיה כבר מוגדר לגטו. הגטו עוד לא היה סגור.
אחרי 3 שבועות נסגר הגטו. ראש הקהילה (יודן אלטעסטער) בגטו היה יהודי בן 70 ושמו מרדכי חיים רומקובסקי. כאשר הגרמנים סגרו את הגטו, הגרמנים החליטו שרומקובסקי יהיה המנהיג של הגטו.
מכיון שהיה לו מכתב "ברזל" מברלין. רומקובסקי השתייך גם לאלה שידעו איך להמית את יהודי גטו לודז'. הוא פשוט מנע מלחלק את המזון בזמן ליהודים שבמילא היו מדוכאים. את המזון לרוב חילק רומקובסקי לאנשי "הבייראט". רובם היו מבין אנשיו. מנהלים ועוד כאלה וכאלה. את יתר המזון הוא לא חילק בכלל רק איכסן אותו במחסנים. חוץ מזה הוא גם הקים בית כמו בית הבראה שם אנשים יכלו גם קצת להבריא, וגם מעט לבלות ולהעביר את הזמן בנעימים. באותו זמן פרצה מגפה בגטו של כל מיני מחלות מדבקות שמהם מתו אנשים רבים. זה מצא חן בעיני הגרמנים ומאוד העריכו את השיטה של רומקובסקי.
הם שקלו אפילו לתת לו כתר של זהב, רק דבר אחד מנע זאת מהם: שהוא יהודי. רומקובסקי התנהג בצורה איומה ליהודים שבגטו. אני נזכרת בתמונה שרומקובסקי נוסע בכרכרה שלו רתומה לסוסים ופתאום הוא עוצר. באותו רגע נגשה אליו ילדה ובקשה שירשום לה אישור לנעלי עץ. התגובה שלו היתה סטירת לחי רצחנית. אחריה ניגש אליו ילד מלובש היטב בן של ("שישקאס" – אלה היו אנשים שטפסו למשרות גבוהות). הילד ביקש אופניים. עליו רומקובסקי לא הרים יד. רשם עבורו פתק לאופניים.
בהיותו ראש היודנראט (ראש הקהילה) אשתו כבר לא היתה בחיים. שמה היה לאה, היא נפטרה לפני המלחמה.
באחת הפעמים שהוא ביקר בקבר שלה הוא צעק: "לאה קומי מקברך וראי בעלך הוא מלך".
הדרך ללודז' היתה הרבה יותר קשה מאשר הדרך מלודז' לורשה. הסיבות הן היו רבות. מכיון שעבור היהודים הדרך כבר לא היתה חופשית. הצלחנו איכשהו להיכנס לתוך לודז' למקום שהיה כבר מוגדר לגטו. הגטו עוד לא היה סגור.
אחרי 3 שבועות נסגר הגטו. ראש הקהילה (יודן אלטעסטער) בגטו היה יהודי בן 70 ושמו מרדכי חיים רומקובסקי. כאשר הגרמנים סגרו את הגטו, הגרמנים החליטו שרומקובסקי יהיה המנהיג של הגטו.
מכיון שהיה לו מכתב "ברזל" מברלין. רומקובסקי השתייך גם לאלה שידעו איך להמית את יהודי גטו לודז'. הוא פשוט מנע מלחלק את המזון בזמן ליהודים שבמילא היו מדוכאים. את המזון לרוב חילק רומקובסקי לאנשי "הבייראט". רובם היו מבין אנשיו. מנהלים ועוד כאלה וכאלה. את יתר המזון הוא לא חילק בכלל רק איכסן אותו במחסנים. חוץ מזה הוא גם הקים בית כמו בית הבראה שם אנשים יכלו גם קצת להבריא, וגם מעט לבלות ולהעביר את הזמן בנעימים. באותו זמן פרצה מגפה בגטו של כל מיני מחלות מדבקות שמהם מתו אנשים רבים. זה מצא חן בעיני הגרמנים ומאוד העריכו את השיטה של רומקובסקי.
הם שקלו אפילו לתת לו כתר של זהב, רק דבר אחד מנע זאת מהם: שהוא יהודי. רומקובסקי התנהג בצורה איומה ליהודים שבגטו. אני נזכרת בתמונה שרומקובסקי נוסע בכרכרה שלו רתומה לסוסים ופתאום הוא עוצר. באותו רגע נגשה אליו ילדה ובקשה שירשום לה אישור לנעלי עץ. התגובה שלו היתה סטירת לחי רצחנית. אחריה ניגש אליו ילד מלובש היטב בן של ("שישקאס" – אלה היו אנשים שטפסו למשרות גבוהות). הילד ביקש אופניים. עליו רומקובסקי לא הרים יד. רשם עבורו פתק לאופניים.
בהיותו ראש היודנראט (ראש הקהילה) אשתו כבר לא היתה בחיים. שמה היה לאה, היא נפטרה לפני המלחמה.
באחת הפעמים שהוא ביקר בקבר שלה הוא צעק: "לאה קומי מקברך וראי בעלך הוא מלך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה