יום רביעי, 19 בפברואר 2014

סיור לימודי

שלום
יום חמישי ה 27 לחודש פברואר נצא לסיור לימודי
נא להעביר אלי ביום שלישי אישורי הורים ו 20 ש"ח. ( עותק האישור מצורף)
יש להגיע עם תיק גב, אוכל ושתיה. 
ולצורך הלימודי קלסר וקלמר.
יום נפלא
משה
לתלמידי היסטוריה
שלום רב,
הנדון: יציאה לסיור למודי
בתאריך 27.2.14 , יום חמישי, נצא לסיור לימודי באתרים הקשורים לנשואי הלימוד.
יציאה 09:00 מבית הספר חזרה משוערת 15:00
עלות הטיול לתלמיד 20 ₪.
המסלול :
1.       קיסריה ומפעלי הבניה של הורדוס – סיור בעיר הנמל ובתיאטרון ברומי. נשלב בסיור משחקים אודות אופיו ופעילותו של הורדוס כמלך בחסות השלטון הרומי.
2.       רמת הנדיב – קבר הברון דה רוטשילד
3.       זכרון יעקב – רחוב המייסדים ובית הפקידים כולל המוזיאון לעליה הראשונה.
מאחל למשתתפים סיור לימודי מעשיר ופורה.
הנני מאשר לבני/בתי _____________ לצאת לסיור הלימודי בתאריך 27.2.14 באזור קיסריה וזיכרון יעקב.
חתימת ההורה _____________

יום ראשון, 9 בפברואר 2014

רוטשילד ואנשי העליה הראשונה במושבות

לפני כמאה שנה ביקר בארץ הברון רוטשילד הידוע כנדיב הידוע. הביקור תועד בפרוטוקול של ועד הישוב בזכרון יעקב. מנוסח הדברים ניתן להבין את יחסו האמביוולנטי של הברון לאנשי העליה הראשונה. מצד אחד דאג למימון ומאידך לחץ , באמצעות פקידיו , לבצע את הפעולות כפי שהוא רואה לנכון לבצעם.
להלן הכתבה כפי שפורסמה בעיתון הארץ ב9.2.14
ב–22 בפברואר 1914, בשבע בבוקר, התאספו כל צעירי המושבה זכרון יעקב. רכובים על סוסיהם, לבושים "תלבושות מיוחדות", הם ירדו מן ההר ורכבו אל הכפר טנטורה ששכן לחופי הים התיכון, כחמישה קילומטרים מצפון־מערב למושבה. הצעירים רכבו לשם כדי לקבל את פניו של אורח מכובד: הברון רוטשילד, הנדבן הציוני הנודע, שהעניק חסות למושבה ופיתח אותה.
השבוע, מאה שנים אחר כך, נפתח אחד מארונות המתכת שבארכיון ההיסטורי של זכרון יעקב. תלמה בחור, מנהלת הארכיון, שלפה מתוכו ספר גדול ועב כרס - אחד מעשרת הספרים שבהם שמורים הפרוטוקולים של ועד המושבה. היא דפדפה בו ועצרה בעמוד 360. "הוחלט לרשום בספר הפרטקלים לזכרון פרטי הביקור הרביעי של הנדיב בנימן בן יעקב דע ראטהשילד בזכרון־יעקב", נכתב שם.
ספר המושבה תיעד את הביקור הרביעי מבין חמישה שערך רוטשילד בארץ ישראל. הנדיב הגדול הגיע באנייה לחופי טנטורה, ומשם הוסע בעגלה במעלה ההר. שעה וחצי נמשך המסע, שהיום, במכונית, אורך דקות ספורות. בשעה 11 נכנס הנדיב הידוע בשערי המושבה, מלווה בשני אדונים וברופאו הפרטי.
רוטשילד והפמליה במשרדי פיק"א בזכרון יעקב
רוטשילד והפמליה במשרדי פיק"א בזכרון יעקב. צילום: הארכיון ההיסטורי
“תלמידי ביה"ס, בפקודת מוריהם, הסתדרו בשתי שורות על יד שער הכבוד אצל היקב, שם חיכתה חבורת זקני האיכרים לקבל את פני הנדיב. משער הכבוד פנימה התאסף הקהל ויעמוד משני עברי הדרך", נכתב בפרוטוקול.
תלמיד ותלמידה ניגשו אל רוטשילד והגישו לו זר פרחים. בהמשך הוא נשא דברים. "הינני שמח על בואי הפעם לזכרון יעקב. אז, כשבאתי אליכם לפני חמש עשרה שנה, לא עבדתם הרבה, ואולם מאז ועד עתה התקדמתם הרבה בעבודתכם, אתם ובניכם, ומזה יש לי קורת־רוח הרבה", אמר. הברון דיבר בצרפתית ודבריו תורגמו לעברית. "אל תעזבו את הנטיעות. עבדו הלאה בהתקדמות והתפתחות בכוחות עצמכם. אל תבטחו בנדיבים, ואז ייטיב לכם", הוסיף.
אחרי נאומו הלך הנדיב אל החלק הוותיק של זכרון יעקב והשקיף משם על המושבות הקרובות, מאיר שפיה ובת שלמה. משם שם פעמיו לבית הכנסת בלוויית רופא המושבה, ד"ר הלל יפה. "לפני פתח בית הכנסת עמדו בשתי שורות כעשרים מזקני ונכבדי המושבה, והם קידמו את פניו בברוך הבא ובנתינת שלום", נכתב ביומון "מוריה".
"הבריאות היא דבר גדול ליישוב ארץ הקודש. אם תהיו בריאים תוכלו לעבוד בחריצות, ולהתפרנס מהעבודה, ולהישאר בארץ. תמיד תראו לשכלל, לפתח וללמוד את אופני העבודה באופן היותר חדש, ולא לעמוד על מקום אחד”, אמר רוטשילד לבני המושבה.
כריכת ספר הפרוטוקולים של זכרון יעקב
כריכת ספר הפרוטוקולים של זכרון יעקב.
הוא הפציר בהם לכבד את זכרו של אביו, יעקב, שעל שמו נקראה המושבה. "נתתי את שם אבי על המושבה הזאת, הנני מקוה כי תכבדו את השם הזה, ותהיו ראויים אליו", אמר. "כן הנני מזכיר לכם שתשמרו את עיקרי הדת שלנו שהיא טובה ויפה, ומוסרי היהדות, ואת השפה שלנו. היו בנים נאמנים לדתנו ולארצנו כדי שתהיו ראויים וכדאים לשבת בארץ האבות".
תיעוד פגישותיו של הברון עם שכניה הערבים של זכרון יעקב הושמט מן הפרוטוקול, אבל העיתון "מוריה" דיווח עליהן כמה ימים לאחר מכן. "בהגיעם להכפרים 'טנטורה' ו'פרדיס' קיבלו פניו שייכי הערבים וזקניהם, והברון הסביר להם פנים", נכתב.
מתוך הספר, לחצו להגדלה
הפרוטוקול מציין שרוטשילד ביקש מבני המושבה ש"יחיו בשלום עם שכניהם". בכתבה ב"מוריה" הובאו דבריו בעניין זה בפירוט רב יותר: "כן הזהירם שיהיו ביחוסים טובים עם שכנינו הערבים אשר 'אנחנו והם בני אברהם אבינו'. שיראו תמיד כי 'קרובינו' הערבים יהיו על צדנו ולא לנגדנו, ולהיזהר שלא לעורר עלינו שאלות מאת הערבים".
הארכיון שבו נשמר הפרוטוקול שוכן ברחוב "הנדיב", הקרוי על שמו של רוטשילד. בארונותיו שמורים כל ספרי הפרוטוקולים של ועד המושבה מ–1902 עד היום. “הם היו מתכנסים לישיבות יום־יומיות ולפעמים גם שלוש פעמים ביום, כולל במוצאי שבת", אמרה בחור.
“הם נורא אהבו לכתוב, באריכות ובפירוט. זאת היתה תקופה גרפומנית", הוסיפה אביטל אפרת, מנהלת מוזיאון העלייה הראשונה בזכרון יעקב. “אני חושבת שהם פשוט מאוד אהבו לדבר", ענתה לה בחור. רוב הפרוטוקולים כתובים ביידיש, אבל ביקורו של הברון תועד בעברית.
בסיכום הפרוטוקול נכתב כי הוחלט למנות "קומיסיה בשביל סידור החצרות", בהתאם לבקשתו של רוטשילד. "כדי לכבד את דברי הנדיב, באופן שיביא תועלת להמושבה, יקבע הוועד קומיסיה שתשתדל לגדור את המגרשים מסביב לחצרות, למען יוכלו לזרוע שם ירקות ולנטוע עצי פרי", נכתב בפרוטוקול.
הביקור בזכרון יעקב היה חלק ממסע שערך הברון ברחבי הארץ, שבו הגיע גם לתל אביב, יפו, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקוה, נס ציונה, רחובות, עקרון וחיפה. "כברק, כמטאור, עבר הפעם הבארון אדמונד רוטשילד את הארץ", נכתב בעיתון "הזמן" אחרי ביקורו.
בסיוריו בארץ ישראל התלוותה אליו הברונית. בניגוד לביקוריו הקודמים, הפעם לא הגישו לו בקשות לעזרה, אלא העניקו לו כתבי הוקרה. "הנטע אשר נטעת על אדמת קדשנו שרש בארץ, אף עשה פרי וכל רוח לא יסערנו", אמרו לו בני זכרון יעקב. "הנה הדור הצעיר העומד הכן למלא את שורותינו, קשור הוא אל אדמת מטעו בקשר אשר לא ינתק, ובלב מלא אהבה לארצם ולעמם ממשיכים בנינו את עבודת התחייה, אשר החילונו בה בעזרתך. הבנין אשר בנית לעמך בארצו עומד על יסוד נאמן ולדורי דורות יספר את פועלך הגדול אשר פעלת לתחיית ישראל בציון".
העיתון “הצפירה” נדרש לביקור ב–27 בפברואר, חמישה ימים לאחר שהברון הגיע לזכרון יעקב. "ארץ ישראל יודעת את אבי הישוב החדש, היא יודעת את לבו ונפשו הנתונים אליה, היא מכירה את החובב ציון היותר גדול בלבו ובמעשיו אשר בדורנו. ואהבה עמוקה נטועה בלב העם בארץ ישראל, בלי הבדל דעה או מפלגה, לאדם הגדול הזה!... רוחו של הברון, כפי שמבטיחים מקורביו, טוב עליו, והוא שמח לראות את הארץ האהובה לו ואת העם האהוב לו בפריחתם".
לאחר הביקור בארץ אמר רוטשילד: "הציונים לא היו יכולים לעשות מה שעשו בלי עזרתי... אך נוכחתי לדעת כי הרעיון הציוני פעל ברוחו בארץ ישראל אולי יותר מכספי". כמה חודשים אחר כך פרצה מלחמת העולם הראשונה. רוטשילד המשיך להעניק למושבות תמיכה כספית ופוליטית.

ביקורו האחרון בארץ ישראל היה ב–1925, כשהתקרב לשנה ה–80 לחייו. תשע שנים אחר כך, ב–1934, הוא מת. 20 שנה נוספות חלפו עד שעצמותיו ועצמות אשתו הועלו מפאריס ונטמנו ברמת הנדיב, שליד זכרון יעקב.

ציר הזמן היהודי

הגורמים ללאומיות באירופה

יום שבת, 8 בפברואר 2014

מתוך מאמר בהארץ שניתח את ספרו של עמוז עוז ובתו ההיסטוריונית טניה.
עוסק בעלית גולי בבל ויצירת היהודים כפי שאנו מכירים כיום


מתי הופכים העברים, או בני ישראל, ליהודים?
המונח מופיע בספרי מלכים ב' וירמיהו, שם הוא מתייחס באופן נקודתי לבני שבט יהודה. ירמיהו גם מזכיר אדם הנושא את השם המעניין יהודי בן נתניהו. אלא שאז, הרחק במורד הנהר, ממש בסוף ציר הזמן המקראי (אם כי לא בהכרח בספר האחרון שנערך או קודש), מופיע שינוי טרמינולוגי. במגילת אסתר נזכרת המילה "יהודים" במובן המוכר לנו. העם הגולה, שמרביתו מתייחסת כעת על שבט יהודה, נפוץ בכל רחבי האימפריה הפרסית. עודם צאצאי יעקב אבינו, אבל אין הם עוד ישראלים במובן הגיאוגרפי. שמם שוּנה בהתאם.
אי שם בין חורבן בית ראשון לתקומת בית שני נעשו בני ישראל ליהודים. הנראטיב המקראי מתחקה אחר שושלותיהם של מרבית גולי בבל עד מוצאם בשבט יהודה, שבו השתלבו בני כמה שבטים אחרים — בנימין, שמעון וקורטוב נכבד של לוויים. על נהרות בבל הפך התואר "יהודי" משֵם שבטי לשם לאומי. עַם הקרוי על שם אב קדמון אחד, יעקב/ישראל, קרא לעצמו מחדש על שם בנו יהודה, הנחשב לאביהם של מרבית השורדים. יהודה, חמיה של תמר, שעיבר אותה בלא יודעין בתאומים. אותם יהודים זה מקרוב לא שכחו את מקורותיהם: סיפורי האבות עצמם ודברי ימיהם של בני ישראל שרדו ושיגשגו, וכעת גם הועלו על הכתב ונחקקו באבן, פפירוס, חרס או קלף.
עשרת השבטים אפופי המסתורין של ממלכת ישראל נזכרו היטב, אבל צאצאיהם נגוזו בתהום הנשייה. לעומתם, גולי יהודה התגברו על טראומת ההגליה בעזרת תודעה היסטורית מעולה ומוטיבציה קהילתית מרשימה. מרבית היהודים במהלך הדורות הודו לאלוהי ישראל על שיבת ציון ההיא, אבל לטעמנו יש להכיר כאן תודה למאזן המדיני של המזרח הקדום, לממלכת פרס ובעיקר למלך כורש. עם זאת, לא כל עם גולה הצליח לשמר את זהותו הקיבוצית ולעבד אותה מחדש בהצלחה כה גדולה. למעשה, כמעט כל עמי המזרח הקדום נעלמו לחלוטין מן המפה האנושית. אבל היהודים גולי בבל ביצעו בהצטיינות את האִתחול הגדול הראשון, לא האחרון, של ההיסטוריה שלהם. כבר אז התברר שהכונן הקשיח שלנו עמיד באופן בלתי מצוי. קוראי ספר זה כבר יודעים מאיזה חומר נוצר, לדעת מחבריו, ההארד־דיסק שלנו.
יהודים רבים חזרו לארץ ישראל. לא בבת אחת. במאות השישית והחמישית לפני הספירה התחוללו כמה גלים של שיבה, לרבות הקבוצות שבהנהגת עזרא ונחמיה. ככל הנראה נשארו בארץ ישראל פשוטי עם שכלל לא הוגלו בידי הבבלים, אבל הם נותרו מחוץ לסיפור. עם שובם לארץ האבות הפגינו גולי בבל יכולת־פעולה נמרצת ותודעה לאומית חזקה תחת מנהיגות מדינית נחושה — בדומה מאוד ליורשיהם הסמליים כעבור אלפיים וחמש מאות שנה, הציונים, שחלמו והגשימו את שיבת ציון השנייה. השבים מבבל לא מיחזרו את ישראל הקדומה אלא המציאו אותה מחדש: בית מקדש חדש, לוח שנה חדש, חוקים חדשים נגד נישואי תערובת, פרטיקולריזם מוגבר, ארון ספרים שקוּדש לא מכבר ושושלת חדשה של למדנות מבוססת־טקסטים.
שלום לכם חברי היקרים
פתחתי בלוג בו ניתן להעלות שאלות , לבטים רעיונות בתחומי העניין בו אנחנו עוסקים.
ממליץ לכולכם לקחת חלק בחוויה שותפת זו .
חוויה זו יעודה הוא שיתופי ידע הקיימים אצל כל אחד מכם לטובת האחרים.
אשתדל למלא בבלוג זה ברעיונות, קטעי מקור ומידע מעבר למידעים הניתנים בשיעור. אשמח אם תשתתפו בדיונים הקיימים בבלוק ועל ידי כך נעשיר אחד את השני.
מצורפת תמונה שצולמה על ידי.
נסו לזהות את הקשר ללימודינו. ( רמז :  לאומיות, איטליה)