מתוך מאמר בהארץ שניתח את ספרו של עמוז עוז ובתו ההיסטוריונית טניה.
עוסק בעלית גולי בבל ויצירת היהודים כפי שאנו מכירים כיום

מתי הופכים העברים, או בני ישראל, ליהודים?

המונח מופיע בספרי מלכים ב' וירמיהו, שם הוא מתייחס באופן נקודתי לבני שבט יהודה. ירמיהו גם מזכיר אדם הנושא את השם המעניין יהודי בן נתניהו. אלא שאז, הרחק במורד הנהר, ממש בסוף ציר הזמן המקראי (אם כי לא בהכרח בספר האחרון שנערך או קודש), מופיע שינוי טרמינולוגי. במגילת אסתר נזכרת המילה "יהודים" במובן המוכר לנו. העם הגולה, שמרביתו מתייחסת כעת על שבט יהודה, נפוץ בכל רחבי האימפריה הפרסית. עודם צאצאי יעקב אבינו, אבל אין הם עוד ישראלים במובן הגיאוגרפי. שמם שוּנה בהתאם.

אי שם בין חורבן בית ראשון לתקומת בית שני נעשו בני ישראל ליהודים. הנראטיב המקראי מתחקה אחר שושלותיהם של מרבית גולי בבל עד מוצאם בשבט יהודה, שבו השתלבו בני כמה שבטים אחרים — בנימין, שמעון וקורטוב נכבד של לוויים. על נהרות בבל הפך התואר "יהודי" משֵם שבטי לשם לאומי. עַם הקרוי על שם אב קדמון אחד, יעקב/ישראל, קרא לעצמו מחדש על שם בנו יהודה, הנחשב לאביהם של מרבית השורדים. יהודה, חמיה של תמר, שעיבר אותה בלא יודעין בתאומים. אותם יהודים זה מקרוב לא שכחו את מקורותיהם: סיפורי האבות עצמם ודברי ימיהם של בני ישראל שרדו ושיגשגו, וכעת גם הועלו על הכתב ונחקקו באבן, פפירוס, חרס או קלף.

עשרת השבטים אפופי המסתורין של ממלכת ישראל נזכרו היטב, אבל צאצאיהם נגוזו בתהום הנשייה. לעומתם, גולי יהודה התגברו על טראומת ההגליה בעזרת תודעה היסטורית מעולה ומוטיבציה קהילתית מרשימה. מרבית היהודים במהלך הדורות הודו לאלוהי ישראל על שיבת ציון ההיא, אבל לטעמנו יש להכיר כאן תודה למאזן המדיני של המזרח הקדום, לממלכת פרס ובעיקר למלך כורש. עם זאת, לא כל עם גולה הצליח לשמר את זהותו הקיבוצית ולעבד אותה מחדש בהצלחה כה גדולה. למעשה, כמעט כל עמי המזרח הקדום נעלמו לחלוטין מן המפה האנושית. אבל היהודים גולי בבל ביצעו בהצטיינות את האִתחול הגדול הראשון, לא האחרון, של ההיסטוריה שלהם. כבר אז התברר שהכונן הקשיח שלנו עמיד באופן בלתי מצוי. קוראי ספר זה כבר יודעים מאיזה חומר נוצר, לדעת מחבריו, ההארד־דיסק שלנו.

יהודים רבים חזרו לארץ ישראל. לא בבת אחת. במאות השישית והחמישית לפני הספירה התחוללו כמה גלים של שיבה, לרבות הקבוצות שבהנהגת עזרא ונחמיה. ככל הנראה נשארו בארץ ישראל פשוטי עם שכלל לא הוגלו בידי הבבלים, אבל הם נותרו מחוץ לסיפור. עם שובם לארץ האבות הפגינו גולי בבל יכולת־פעולה נמרצת ותודעה לאומית חזקה תחת מנהיגות מדינית נחושה — בדומה מאוד ליורשיהם הסמליים כעבור אלפיים וחמש מאות שנה, הציונים, שחלמו והגשימו את שיבת ציון השנייה. השבים מבבל לא מיחזרו את ישראל הקדומה אלא המציאו אותה מחדש: בית מקדש חדש, לוח שנה חדש, חוקים חדשים נגד נישואי תערובת, פרטיקולריזם מוגבר, ארון ספרים שקוּדש לא מכבר ושושלת חדשה של למדנות מבוססת־טקסטים.