יום שלישי, 19 במאי 2015

עדות על פעילותו של גנס כנגד המחתרת והתנגדות יהודית

http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/vilna/during/wittenberg_affair.asp

פרשת ויטנברג: אחד או עשרים אלף?

יצחק ויטנברג, המפקד הראשון של ה-פ.פ.או (ארגון הפרטיזנים המאוחד) בווילנהיצחק ויטנברג, המפקד הראשון של ה-פ.פ.או (ארגון הפרטיזנים המאוחד) בווילנה
תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם אפי' כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להן אחד... ימסרו אותו ואל ייהרגו.
 ירושלמי, תרומות, דף מז, א פרק ח הלכה ד
ביוני 1943 אסרו הגרמנים בווילנה שני פעילים קומוניסטים. אחד מהם, קוזלובסקי, נשבר בחקירה והודה שקיים קשרים עם יצחק ויטנברג. ב-8 ביולי דרשה משטרת הבטחון הגרמנית מיעקב גנס, ראש הגטו, להסגיר את ויטנברג. ב-15 ביולי הזמין גנס את מטה ה-פ. פ. או. להתייעצות בביתו. בחצות הגיעו חברי המטה וביניהם ויטנברג. בעיצומה של הישיבה נכנסו לחדר שוטרים ליטאים ודרשו לדעת מי הוא ויטנברג. גנס הצביע על ויטנברג והליטאים כבלו את ויטנברג ולקחוהו. חברי ה-פ. פ. או. התנפלו על השוטרים היהודים והליטאים שהובילו את ויטנברג לכיוון השער ושחררוהו בכוח. ויטנברג החליט על גיוס כללי של תברי המחתרת, חלוקת הנשק ואיוש העמדות שנקבעו לשעת חרום. ויטנברג עצמו נשלח למחבוא, בעצת חבריו.
בשלוש לפנות בוקר הזעיק גנס לחצר היודנראט אנשי משטרה, את ראשי קבוצות העבודה ואת ה"שטארקע" (גברתני הגטו, חלקם אנשי העולם התחתון, שהיו כוח עזר למשטרה ועסקו גם בהברחות). השמועה על שחרורו של ויטנברג התפשטה בגטו ורבים מדיירי הגטו הגיעו לחצר. גנס הודיע שהגרמנים מאיימים להיכנס לגטו אם לא יוסגר ויטנברג. עקב החשש מפני חיסול הגטו החל מצוד אחר ויטנברג. משלחת של מִנהל הגטו ואנשי ציבור פנתה אל מטֶה המחתרת בבקשה להסגיר את ויטנברג וכך להציל את הגטו. המטה עמד בפני הכרעה קשה. מחד נוצר מצב שהיה יכול להביא למרד, ומאידך מצאו את עצמם חברי פ. פ. או. בפני ציבור משולהב שדרש את הסגרת ויטנברג. חברי פ. פ. או. אף הוכו על ידי אנשים מהקהל.
מועד פקיעת האולטימאטום הגרמני נדחה. גנס הבטיח שישתדל לשחרר את ויטנברג. במהלך היום נפגש ויטנברג עם אנשי המטֶה. המצב הקשה בגטו תואר בפניו. הוא שקל התאבדות, אך הגרמנים, לדברי גנס, דרשו אותו חי. לאחר שגם הקומוניסטים במחתרת צידדו בהסגרתו, קיבל עליו ויטנברג את הדין. הוא מסר את אקדחו לקובנר, מינה אותו למפקד ויצא לרחוב.
תפילת 'איך גיי' [יידיש – 'אני הולך'] של ויטנברג פשטה כמו רעם בגטו. צעקות השבר השתתקו לפתע. יהודים החלו להזדחל החוצה. שוב פתחו את הדלתות והתריסים.
שמרק'ה קצ'רגינסקי, הייתי פרטיזן, ע' 78.
ויטנברג הסגיר עצמו לגנס, הוצא מהגטו דרך שער צדדי ונמסר לגרמנים. בתא המאסר הרעיל את עצמו ולמחרת בבוקר נמצא מת בתאו.
עקב הפרשה נסוגו רוב חברי המחתרת מרעיון המרד בגטו והחליטו לצאת ליער. רדיפת ויטנברג על ידי הנהגת הגטו כדי למסרו לגרמנים הוכיחה לחברי המחתרת שרוב היהודים בגטו לא מוכנים להילחם. לאחר ויכוחים סוערים הוחלט במטה ה-פ. פ. או. להישאר בגטו ולהמשיך בפעילות, ובמקביל - להתחיל ביציאה ליער. הקבוצה הראשונה של אנשי אף.פ.או. שיצאה ב-24 ביולי 1943 מנתה 21 חברים ונקראה "ליאון" (שמו המחתרתי של ויטנברג).

עדות של ניצולת גטו לודג' בה ישנו התייחסות לרומקובסקי

http://www.lodz-israel.co.il/shayish/shayish.html
מרות שגטו ורשה כבר היה מגודר הצלחנו לצאת משם –  לצאת לדרך ללודז'.
הדרך ללודז' היתה הרבה יותר קשה מאשר הדרך מלודז'  לורשה. הסיבות הן היו רבות. מכיון שעבור היהודים הדרך כבר לא היתה חופשית. הצלחנו איכשהו להיכנס לתוך לודז' למקום שהיה כבר מוגדר לגטו. הגטו עוד לא היה סגור.

אחרי 3 שבועות נסגר הגטו. ראש הקהילה (יודן אלטעסטער) בגטו היה יהודי בן 70 ושמו מרדכי חיים רומקובסקי. כאשר הגרמנים סגרו את הגטו, הגרמנים החליטו שרומקובסקי יהיה המנהיג של הגטו.
מכיון שהיה לו מכתב "ברזל" מברלין. רומקובסקי השתייך גם לאלה שידעו איך להמית את יהודי גטו לודז'. הוא פשוט מנע מלחלק את המזון בזמן ליהודים שבמילא היו  מדוכאים. את המזון לרוב חילק רומקובסקי לאנשי  "הבייראט". רובם היו מבין אנשיו. מנהלים ועוד כאלה וכאלה. את יתר המזון הוא לא חילק בכלל רק איכסן אותו במחסנים. חוץ מזה הוא גם הקים בית כמו בית הבראה שם  אנשים יכלו גם קצת להבריא, וגם מעט לבלות ולהעביר את הזמן בנעימים. באותו זמן פרצה מגפה בגטו של כל מיני מחלות מדבקות שמהם מתו אנשים רבים. זה מצא חן בעיני הגרמנים ומאוד העריכו את השיטה של רומקובסקי.
הם שקלו אפילו לתת לו כתר של זהב, רק דבר אחד מנע זאת מהם: שהוא יהודי. רומקובסקי התנהג בצורה איומה ליהודים שבגטו. אני נזכרת בתמונה שרומקובסקי נוסע בכרכרה שלו רתומה לסוסים ופתאום הוא עוצר. באותו רגע נגשה אליו ילדה ובקשה שירשום לה אישור לנעלי עץ. התגובה שלו היתה סטירת לחי רצחנית. אחריה ניגש אליו ילד מלובש היטב בן של ("שישקאס" – אלה היו אנשים שטפסו למשרות גבוהות). הילד ביקש אופניים. עליו רומקובסקי לא הרים יד. רשם עבורו פתק לאופניים. 
בהיותו ראש היודנראט (ראש הקהילה) אשתו כבר לא היתה  בחיים. שמה היה לאה, היא נפטרה לפני המלחמה.
באחת הפעמים שהוא ביקר בקבר שלה הוא צעק:  "לאה קומי מקברך וראי בעלך הוא מלך".

יום ראשון, 17 במאי 2015

הסרטים אודות ועידת ונזה

היי
מצרף את הסרטים שראינו היום


https://www.youtube.com/watch?v=KBhOzD-k-VQ

https://www.youtube.com/watch?v=G0J8hsvc5Fs
https://www.youtube.com/watch?v=p0Wha6SzsN0